ה"ריאליזם" של ואנס מול הריאליזם של הנצח

 

 

דבריו האחרונים של סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, הציבו בפני הנהגת מדינת ישראל מראה של "ריאליזם קר". ואנס ביקש להזכיר לנו, הציבור בישראל, ששניים מתוך שלושת המערכים של ההגנה האווירית שלנו (כיפת ברזל, קלע דוד וחץ) ממומנים ומיוצרים בסיוע אמריקאי, ועל כן אל לנו "לירוק לבאר שממנה אנו שותים". הוא קרא לישראלים להתעורר ולהבין ש"הבעיה אינה דונלד טראמפ", אלא המציאות האסטרטגית.

 

אולם, דווקא מתוך עמידה על תפיסת הביטחון הלאומי של עם ישראל יש להשיב לוואנס ולכל הדוגלים בגישתו בריאליזם מסוג אחר: הריאליזם ההיסטורי והתורני.

 

ואנס וטראמפ מסתכלים על חוקי ההווה הקצרים של כאן ועכשיו, אך ההיסטוריה הארוכה מלמדת שיש חוקים רוחניים קבועים ומבוססים לעולם.

ההיסטוריה העולמית לא התחילה בהקמת ארה״ב ולא בציר הזמן של המאה העשרים. במבט היסטורי רחב, המבוסס על השגחה אלוקית, אנו רואים כלל ברזל: כל אימפריה שסייעה לעם ישראל והיטיבה עמו שגשגה וצמחה; וכל מעצמה שהפנתה עורף, בגדה או נלחמה בעם הנצח – שקעה, נבלה ונעלמה וירדה מעל במת ההיסטוריה. מי שמנסה להילחם בעם ישראל או להפקיר אותו, מפעיל בעצם את הקטליזטור של החורבן העצמי שלו.

 

הסיוע האמריקאי לישראל לאורך השנים אינו חסד שאליו אנו צריכים להתחנן כעניים בפתח. זו הייתה זכות היסטורית כבירה שניתנה לארצות הברית, יישות מדינית שהוקמה כולה בתחילת דרכה בהשראת התנ"ך ועם ישראל, לקחת חלק בביצורה של מדינת ישראל ובהופעת האור שלנו בעולם.

 

מכאן ולהבא, אם הממשל האמריקאי יבחר להפנות לנו עורף או להתנות את ביטחוננו, הוא לא יכחיד את עם ישראל, שהרי עם ישראל הוא נצחי ואינו יכול להיכחד, אלא הוא פשוט יביא לסיום תפקידה ההיסטורי של האימפריה האמריקאית עצמה.

 

כאן טמון גם שיעור פנימי עמוק עבורנו. שלמה המלך בשיר השירים אומר: "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב". רש"י מפרש שם באזמל מנתחים רוחני: "לא ידעתי להיזהר מן החטא.. ומאז נפשי שמתני להיות מרכבות להרכיב עלי נדיבות שאר אומות". בעיצומם של ימי בית שני, ישראל הפכה מרצונה למדינת חסות של האימפריה הרומית הגדולה, מתוך מחשבה שהמשענת המדינית והצבאית הזו תגן עליה.

כך גם קרה בשלהי הבית הראשון כאשר חיפשו המלכים משענת קנה רצוץ בדמות האימפריה המצרית או האשורית. ההישענות הזו על כוח זר, במקום ביטחון מוחלט בריבונו של עולם היוצר בין השאר גם יחסים דיפלומטיים מכבדים, היא שערערה את היסודות והובילה בסופו של דבר לגלות הארוכה.

 

השמחה הגדולה והכנה בישראל עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, שהיה ללא ספק אוהד וידידותי בהרבה בהשוואה לממשל ביידן, הייתה מוצדקת כמדרגה של השתדלות פוליטית מובנת. אולם, הסכנה הגדולה היא כשהשמחה הזו הופכת לתלות מנטלית, לפחד קיומי ולשכחה של מקור הכוח האמיתי שלנו. תפקידנו לבצע השתדלות מקסימלית: ביטחונית, דיפלומטית וטכנולוגית. אך אסור שהשתדלות זו תבוא על חשבון הריבונות והביטחון בה'.

 

עם ישראל הוא הווקטור הרוחני והמוסרי לא רק של העולם כולו, אלא של ההיסטוריה כולה. עלינו לזכור זאת קודם כל בעצמנו, ומתוך העוצמה הלאומית והאמונית הזו גם הגויים יבינו זאת בסופו של דבר. אנו אומרים תודה לשותפינו מעבר לים על העבר, אך פנינו קדימה, לעצמאות מבצעית ורוחנית מלאה, ללא פחד וללא מורא מאימפריות חולפות. יהיו לנו עוד בריתות חזקות בע״ה וייתכן שנספוג קשיים בדרך, אך בסופו של דבר נצח ישראל לא ישקר.

 

הכותב הוא יו״ר ארגון תורת לחימה