לתרומות הרשמה לניוזלטר

״היום שאחרי העסקה״

אחרי עסקת שחרור השבויים , בכירי צה״ל יצטרכו לטפל באג׳נדות הפרוגרסיביות שחדרו לצבא דרך קרנות זרות והחלישו אותנו מול האויבים. תודעת הניצחון צריכה להיות מונחלת לבכירי צה״ל וממנה לכל החיילים בקצה.

הרב איתי אסמן 11.10.25

 ברוך ה׳ ובעזרת ה' - השבויים חוזרים למשפחתם, והחללים זוכים להגיע לקבורת ישראל, אין יהודי שלא שמח בבשורה הזו, בתקופה מורכבת ומאתגרת של המלחמה ההיסטורית הזו, בה אור וחושך, שמחה וכאב, משמשים בעירבוביא.

בכירי החמאס מודים, ולהבדיל רבים במערכת הביטחון ובציבור מבינים שרק הלחץ הצבאי הוא זה שהחזיר את החטופים וגרם לחמאס להיות עם הגב לקיר, כי האיסלאם הרצחני לא פוחד ממוות, אבל הוא כן פוחד מכיבוש שטח. בשבילו זו השפלה לאומית ודתית, ופגיעה בכבוד שלהם הרבה יותר חמורה ממוות.

לאחר מימוש העסקה והחזרת השבויים, סדר היום הציבורי והתקשורתי סביבם יוריד נפח ונקבל ממטה קפלן ותקשורת השמאל סדר יום חדש - וועדת חקירה "ממלכתית" (כלומר, של בג"ץ), גיוס חרדים ועוד נושאים שמשרתים את המטרה האמיתית שלהם - הפלת הממשלה.

אך מה צריך להיות סדר היום של בכירי מערכת הביטחון, בדגש על צה״ל?

מאחר וישוחררו בעסקה הזו כל כך הרבה מחבלים ארורים עם דם על הידיים, ומאחר ואותם מחבלים למדו שאפשר להפעיל לחץ פסיכולוגי על מדינה שלמה באירוע חטיפה - הצבא יצטרך לשמור הרבה יותר טוב על אזרחי מדינת ישראל וחיילי צה״ל מהאופן בו עשה זאת עד כה. כי מספיק חטוף אחד כדי לשתק מדינה שלמה וצבא שלם. ערך הפרט בתרבות העכשווית בישראל המובלת על ידי הנרטיב הפרוגרסיבי, חשוב יותר מערך הכלל, השיקולים בהווה הרבה יותר משמעותיים משיקולי העתיד. את התרבות הזו ארגוני הטרור מבינים היטב, וזו כרגע נקודת החולשה המרכזית שלנו.

בנוסף לכל התחקירים המבצעיים שיעלו, והשאלות המהדהדות כמו איפה היה חיל האוויר? למה אמ״ן לא ידע לקרוא תמונת מצב? איך מחבלים מקימים אוהל בתוך שטח מדינת ישראל? ועוד, חייב להיות תחקיר עומק שבוחן מי מעצבי התודעה של הקצונה הבכירה של צה״ל.

מהו עולם הערכים לפיו קרנות חינוך זרות מעצבות לבכירי צה"ל את התודעה? הדבר הכי חשוב שמצביא צריך - זו תפיסת עולם רחבה. כיום הגנרלים לא עסוקים רק בכיבוש שטח וחיסול מחבלים. האקדמיה וקרנות החינוך שמעצבות את התודעה  שלהם מלמדות אותם גם על היחס לחלש, על פי התיאוריה המרקסיסטית בה החלש צודק והחזק כובש ומדכא. מדברים איתם על רב-תרבותיות, על עולם מתקדם בו הצבא צריך להתעסק במשבר האקלים, שילוב אוכלוסיות מיוחדות והצלת צבי ים (׳צבא הגנה לטבע׳). המוסריות של צה״ל לא נמדדת עוד בכמה מחבלים הוא חיסל וכמה שטח הוא כבש, ובכך הגדיל את ביטחון המדינה. אלא המוסר הפך להיות פרוגרסיבי, אין אמת ושקר, אין טוב ורע.

אך התקדמנו, והמלחמה שינתה משהו בדרג השטח ובתודעת הקצינים בדרג הזוטר והבינוני שנלחמו בעזה ובלבנון. הם כבר יודעים שיש טוב ורע, הם רוצים לחסל מחבלים ולכבוש שטח, הם יודעים שצה״ל מוסרי והאויב רשע ואכזר. את המוסריות הזו של השטח יש להקנות לקצונה הבכירה המתהווה, לנתק אותם מאקדמיה אנטי ציונית, ממנסחי רוח צה״ל שמחקו את ערך הניצחון ושכחו מה זה עם ישראל וארץ ישראל, וגם לגרום להם לשאול מדוע ראש הסגל האקדמי של המכללה לביטחון לאומי הוא ממקימי ארגון השמאל הקיצוני ״שלום עכשיו״? מהי תוכנית המנהיגות של מכון מנדל? ולשאול מהו התוכן הסודי שמלמדים בקרן ווקסנר? מעכשיו סוגיית התוכן תצטרך לעבוד תחת ערך השקיפות.

צבא העם זכאי לדעת מהו עולם הערכים החינוכי המונחל לבכירי מערכת הביטחון. חייל שיודע לירות טוב בנשק, אבל הראש שלו מלא בתודעה שהוא מדכא, והאויב מדוכא - לא יצליח לנצח. בשלב מסויים אותו חייל יהיה קצין בכיר שיגיד שהחמאס הוא פרטנר ושהחברה הישראלית עוברת תהליכים כמו גרמניה הנאצית. זו התודעה של האלוף במיל׳ יאיר גולן שלא הייתה לו כאשר הוא היה חייל וקצין צעיר, אבל כן הונחלה לו בהמשך השירות הצבאי. כך גם לעוד אלופים לשעבר שרואים אותם חותמים על כל מיני מכתבי סרבנות ופגיעה בביטחון.

וכך גם לרמטכ"לים כמו הרצי הלוי שלא ראה מה שכל תצפיתנית ולוחם גולני על הגדר ראה, איך החמאס מתכונן לשחוט יהודים, וכמו בכירים בצה״ל שלא חיסלו את חמאס למרות שהבטיחו וקיבלו את התפקידים וכל המשאבים לכך, והעדיפו לדבר כמו מדינאים במקום לבצע את משימתם הצבאית הברורה.

סוגיית התודעה והחינוך בצה״ל היא קריטית ומוכרחת להיות מתוחקרת ושקופה, היא הערובה היחידה שלנו לנצח במלחמה הבאה. שם צמחה הקונספציה. כיום לא נראה שמישהו בפורום מטכ״ל מתכוון לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה, אף וועדת חקירה לא תבחן את התחום הזה ואף תחקיר צה״לי לא יעסוק בזה. אך זהו הנושא שיקבע את הניצחון או ההפסד במלחמה והמבצע הבא.

חפצי חיים אנחנו. אחרי השיחרור המסיבי של המחבלים, כדאי להיערך לזה בהקדם. זו תפקידה של ממשלת ישראל, וזו חייבת להיות הדרישה הציבורית.

הכותב הוא יו"ר ארגון תורת לחימה