מי צדק, צנגאוקר או מור? המאבק על הנרטיב רק מתחיל

 

מוצש"ק בראשית,אור לכז' תשרי התשפ"ו.

1.

נדמה כי אפשר לסמן במאבק הציבורי סביב היחס לשחרור החטופים שתי גישות מנוגדות, המיוצגות באופן חד על ידי שני הורים שונים של חטופים: צביקה מור ועינב צינגאוקר.

עינב ייצגה את האג׳נדה של ׳כיכר החטופים׳ שכללה את הקריאה לשחרר את כולם בכל מחיר שהחמאס יבקש, תוך סיום כמה שיותר מהיר של המלחמה.

צביקה ייצג את האג׳נדה של ׳פורום תקווה׳, שטענו שמה שיחזיר את כל החטופים הוא לחץ צבאי מסיבי, תוך דאגה גם לחטופים וגם לביטחון ישראל בעתיד.

הקוטביות בין שתי האג׳נדות באופן מכליל היא מחלוקת בין מחנה הימין, שתמך בלחץ צבאי להשבת החטופים, לבין מחנה השמאל, שתמך בעסקה עם חמאס בכל מחיר להשבת החטופים.

 

2.

אבל אז הגיע מחנה שלישי - ׳מחנה הסימטריה הקדושה׳. לפי אנשי המחנה הזה אין בכוחנו לאמץ עמדה וגם צביקה וגם עינב צדקו. כאן מדובר באבא שרצה את בנו בבית וכאן מדובר באמא שרצתה את בנה בבית. את שניהם ׳אסור לשפוט׳. ומכיוון שאסור לשפוט אותם, אז כנראה ששניהם צודקים. כי מי אנחנו שנגיד להורים שבנם נמצא בעזה מה טוב ומה רע? 

המחנה הזה בוחן דברים לפי רגשות והזדהות עם כאב אישי.

3.

האג׳נדה של הסימטריה הקדושה מאוד מתוחכמת וקשורה לא רק לסוגיית החטופים ולכן ראוי לעמוד על שורשיה.

ראשית, זה נכון שאנחנו לא יכולים לשפוט ברמה האישית והרגשית אדם שבנו חטוף, ואכן לא צריך לשפוט אותו אישית. אבל כן ראוי לשפוט בשכל, מהי הדרך הכי יעילה להביא את החטופים הביתה וגם לדאוג לביטחון ישראל, כלומר ביטחונה של כל מדינת ישראל, וזה לחלוטין עניין של כולנו ולא נושא אישי.

בנוסף, אם תאורטית הורה של חטוף ישדוד בנק, גם אסור יהיה לשפוט אותו כי הכאב שלו מאפשר לו לעשות כל מעשה?

האג׳נדה של השמאל דאגה בעיקר לחטופים בהווה. הם לא דאגו לחיי הלוחמים שסיכנו את עצמם כדי להחזיר את החטופים (מעל 900 לוחמים נהרגו במלחמה) וגם לא דאגו לעתיד מדינת ישראל.

חשוב להדגיש, שבניגוד למיסגור התקשורתי שהדתיים והימין הם ׳אוכלי מוות’, גם האג׳נדה של הימין בכלל וצביקה מור ו'פורום תקווה' בפרט הייתה להחזיר את כל החטופים, אלא שהם חשבו לעשות זאת על ידי הפעלת לחץ צבאי כי זו השפה שהאויב מבין, וגם כדי לדאוג שלא תהיינה עוד חטיפות בעתיד. כי אם כל פעם שתהיה חטיפה, ניכנע לעסקה, נצטרך חלילה לעסוק כל שנה במצוות פדיון שבויים ב'כיכר החטופים'.

משום כך, לא יכולה להיות סימטריה קדושה בין שתי התפיסות אלא להפך, חייבת להיות הכרעה ככל שאלה קיומית. ומי שסובר אחרת, חי בסתירה פנימית ותודעתית ולמעשה באובדן דרך ובלבול לאומי.

4.

חשוב לציין כי בנקודת הזמן הזו, לא רק שאין כאן סימטריה, אלא שהמחלוקת בין שמאל לימין כבר הוכרעה. לא רק עכשיו, לאחר שהוכח שלחץ צבאי הביא את כל החטופים בפעם אחת, בעסקה הרבה פחות מופקרת מקודמותיה (אם כי עדיין עם השלכות קשות של שיחרור אלפי מחבלים), אלא שהיא הוכרעה בשנת 2008, בהקמת וועדת שמגר על ידי שר הביטחון דאז אהוד ברק, שדרש לקבוע עקרונות לניהול משא ומתן לפידיון שבויים, חטופים ונעדרים, בעקבות חטיפת גלעד שליט, שהיה אז עוד בשבי. הוועדה קבעה: ״יש להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית על מנת למנוע לחץ בלתי ראוי״. ו״שחרור חייל חטוף תמורת מספר אסירים בודד, ושחרור גופה (או אסיר בודד) עבור גופה.״

בעצם, הקמת מטה החטופים היה בניגוד מוחלט להמלצות שמגר כי השמאל מציית למערכת המשפט ולחוק רק כשזה משרת את האג׳נדה שלו.

5.

לא רק שהקמת הכיכר והפצת מסריה כדרישה למדיניות ממשלית הייתה בניגוד לוועדת שמגר, היא ייצגה קו אידאולוגי מאוד קיצוני, שביזה את הדרג המדיני, היו שם התבטאויות מאוד בוטות נגד כל מי שחשב אחרת מהם, עינב צנגאוקר גם קיללה את ראש הממשלה, ריססה בניגוד לחוק ספריי בכל מיני מקומות (השחתת רכוש ציבורי) והפרשן עמית סגל היטיב לתאר זאת כאשר אמר שצינגאוקר קיבלה 100% יותר במה תקשורתית מאשר צביקה מור. כלומר, התקשורת לא עסקה במשפחות החטופים באופן אוביקטיבי, אלא רק באלו שרצו להפיל את הממשלה וביזו אותה. גם לא הפריע להם שהחמאס מפרסם תמונות מכיכר החטופים ומעלה את המחירים בעסקה ומענה את החטופים באמצעות הפקת סרטונים אכזריים והפצתם לקראת ההפגנות במוצאי שבתות, עם אותו דף מסרים ממש.

אם אי פעם תקום כאן וועדת חקירה לא פוליטית, היא תקבע ללא ספק שההתנהלות של עינב צנגאוקר וכיכר החטופים הייתה מופקרת ולא רציונלית.

6.

כמו שלקחי וועדת שמגר לא יושמו, כך גם לקחי הוועדה הנוכחית שתקום לא ייושמו, כי יש כאן מנגנון משומן וממומן של אסטרטגים ואנשי תקשורת שמעצבים את תודעת הפלסטלינה של הצופים באולפני החדשות בערוצי התבהלה. כך, גם שיח הסימטריה הקדושה מעיד בעיקר על עצלות מחשבתית שלא בוחנת מה טוב ומה רע, אלא בעיקר השפעה של תרבות פוסטמודרנית חלולה שבה כולם צודקים וכולם טועים, תלוי במזג האוויר.

זהו גם שיח בלי שום אחריות ציבורית או הבנת השלכות - ׳מה אכפת לי לומר שכולם צודקים, העיקר התחושה הטובה׳.

היו גם דתיים שימושיים שעשו מיזמים ציבוריים בכיכר החטופים ובכך חיזקו את הלגיטימיות של המסרים הארסיים שיצאו משם, והכל בשם תחושה רגשנית של ׳קידוש השם׳ וחוסר הבנת המערכה הציבורית. בכך הם פגעו במשפחות שכולות ובמשפחות חטופים שהודרו מהכיכר.

 הדרך היחידה לדאוג לכך שנזקי המחאה לא ישובו בעתיד, היא לחזק את הכוחות הבריאים באומה, את אג׳נדת הניצחון והגבורה, את הכבוד לבחירת הציבור (וממילא לנבחריו), את הכבוד לחיילי צה"ל המוסרים נפשם, את ערך הכלל והיחס לארץ נחלתנו, ולהפסיק לצרוך תקשורת ארסית שמרעילה את התודעה. המאבק על הנרטיב לא נעצר, הוא רק התחיל - תוודאו שאתם בצד הנכון של ההיסטוריה.

 

הכותב הוא יו"ר ארגון תורת לחימה