הדחתו של תא"ל עופר וינטר מצה"ל

 

השיח הציבורי הנרחב סביב תא"ל עופר וינטר נוגע בעצבים החשופים של הציבור הדתי לאומי, ולא רק.

וינטר הוא לוחם אמיץ, קצין דגול וגם אדם פרטי. אך וינטר הפך לסמל, בעל כורחו. סמל של קצין התקפי שלא קודם בגלל כתבות ומאמרים בעיתון 'הארץ' והתקפות משמאל.

בדף הקרבי של וינטר, מח"ט גבעתי דאז, במבצע 'צוק איתן' הוא בחר לכתוב לחיילים ולמפקדים: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל". לכאורה ציטוט מדוד המלך, דבר שנעשה לפניו בלא מעט דפי קרב במלחמת ששת הימים, כולל האלוף שייקה גביש שהזכיר שם שמיים. אבל האליטה הכפרנית החליטה שאדם כזה לא יכול להתקדם בצה"ל, השמאל עשה לו דמוניזציה לאורך כל תפקידיו, כדי שכל רמטכ"ל שיקדם אותו - ידע שהוא ישלם על כך מחיר תדמיתי בכתבות נגדו.

בזמנו, היו שטענו "אסור שהציבור הדתי-לאומי יחבק את וינטר", "אסור שהוא ייתפס כקצין מגזרי" הם הסבירו. וכך וינטר נשאר לבדו מול החיצים והסכינים של תקשורת השמאל. "אסור להגן עליו כי זה פוגע בו", כך הסבירו.

אבל נדמה שמלחמת 'חרבות ברזל' פתחה עוד כמה עיניי עיוורים, אותם אלו שטענו שבפורום מטכ"ל "אין תקרת זכוכית לדתיים" והסבירו שכל המינויים נבחנים רק בשיקולים מקצועיים בלבד. הנאיביות הזו התנפצה וקרסה לתוך עצמה. הדחתו של אל"מ נוחי מנדל תוך כדי המלחמה הייתה עוד פגיעה באמון.

נוחי הוא גיבור ישראל, שרת 35 שנה בצה"ל, בשמחת תורה קפץ ונלחם בגבורה, ולאחר מכן נכנס לתפקיד רמ"ט הנח"ל. בגלל "מחדל" בו נהרגו שבעה אנשי סיוע של האו"ם, הוחלט להדיח רק אותו מהתפקיד, בשיחת טלפון. אם כבר מחליטים להדיח קצינים בכירים על מחדלים מדוע זה לא נעשה לאלוף חליוה (שפרש מרצונו) או אלוף פיקוד דרום פינקלמן? אף קצין בכיר לא הודח בגלל "מחדל", גם לא מחדל איום ונורא בו נטבחו 1200 אזרחים ונחטפו 250, אחים ואחיות.

הסבירו לנו ש"בזמן מלחמה לא מדיחים". היו במלחמה הזו לא מעט דו"צים (ירי דו צדדי) בהם נפגעו עשרות מחיילינו, וגם שם לא הודח אף קצין בכיר. יש שהתעקשו ואמרו "זה לא בגלל הכיפה, זה סתם צירוף מקרים מוזר". אבל אז הגיעה "פרשיית דביר חבר", אל"מ ביחידה המובחרת 'רפאים' שנלחמה ברציפות מתחילת המלחמה, אך אחרי חצי שנה של לחימה הודיעו לו שהוא לא יקבל פיקוד על היחידה. למה? לרמטכ"ל הרצי הפתרונים.

עוד אירוע ועוד אירוע. המשותף לכולם - קצינים התקפיים ומאמינים שנבלמים. פרשיית תא"ל ברק חירם גם מצטרפת לאירוע. הוא אמנם לא משתייך לציונות הדתית, אך נחשב קצין התקפי ו'מתנחל'. חירם עבר לינץ' בתקשורת השמאל והואשם בהריגה מכוונת של תושבי בארי (האשמה מרושעת שהופרכה באמצעות פרסום ממצאים מהשטח על ידינו). לא הרמטכ"ל, לא דובר צה"ל ולא שר הביטחון הגנו עליו, רק על ביקורת נגד האלוף פוקס הם יצאו לתקשורת. והציבור הדתי? אסור לו להגן על קצינים מחשש "שיסומנו".

כך גם בפרשיית אל"מ אבינועם אמונה", בעל תשובה, שיש שאמרו עליו שהוא "מאיר הר ציון של דורנו", המוערץ על ידי כל פקודיו בעבר ובהווה. לא נמצא כל פסול במעשיו, חוץ מ"פשע אחד"- הוא ביקש לעבוד בחטיבתו עם חייל דובר ולא עם חיילת דוברת. זהו אכן הפשע הכי גדול שיכול להתבצע כלפי פורום מטכ"ל הפרוגרסיבי, ופשע חמור נגד חוקי מטשטשת המגדרים "יוהל"ם". על זה אסור לסלוח לו, ולכן לא יקודם.

כל האירועים האלו מכים גלים לאחור לפרשיית "סא"ל שלום אייזנר" שמיהרו להדיח אותו אחרי ששבר לאנרכיסט מדנמרק את האף, ופרשיות דומות נוספות.

נדמה כי אלופי הקונספציה עשויים מחומר מיוחד, דם כחול שקרוצים ממנו שופטי בג"ץ. אסור להדיח אותם, הם נצרכים למלחמה גם כשהם כושלים קשות, אך הקצינים ההתקפיים והמאמינים - דמם הותר, הם לא ישראל הראשונה וגם לא השנייה. הרמטכ"ל משתמש בהם וזורק. ואסור חלילה להעביר עליו ביקורת. הרי הכל מקצועי (כביכול).

 

כל הסיפורים האלו נחשבים לצירופי מקרים רק למי שתקוע ב"שיח של ה6 באוקטובר". לאנשים נאיביים בצורה קיצונית, שרואים כל אירוע בצורה מבודדת ונטולת הקשר.

מצטרף לזה היחס הסלחני של הרמטכ"ל ושר הביטחון (קודם המחדל שלהם) לשיח הסרבנות הבזוי של אנרכיסטים בחיל האוויר, המודיעין וארגון "אחים לנשק". כולנו יכולים לדמיין מה היה קורה אם קצינים דתיים היו מסרבים פקודה על רקע העברת חוק בכנסת (כפי שקרה בגירוש ביהודים מחבל גוש קטיף, שהוביל לטבח). אכיפה -בררנית, מוסר אחד לשמאל ומוסר אחר לדתיים.

עם המוסר הפרוגרסיבי הזה אי אפשר להמשיך עוד. אי אפשר להמשיך לשתוק סביב טירפודם של קצינים דתיים. נדמה כי אמירת "שמע ישראל" במסגד היא יותר חמורה מתת-אלוף שמכנס מסיבת עיתונאים ונוזף בממשלה "תהיו ראויים לנו". הראשון מודח, והשני מקודם להיות אלוף. היהדות הפכה לסדין אדום במדינה היהודית. צבא העם, שרובו מסורתי, נשלט על ידי חבורה סגורה שנראית ומתנהגת כמו מפלגת שמאל.

השתיקה סביב ההתנהלות הרעה הזו יוצרת תודעת פחד אצל הדתיים. הם חושבים שכדי להתקדם הם צריכים לגלח זקן, ללכת עם כיפה קטנה, להוריד ציצית, ולהשאיר את אלוקים בבית הכנסת, שלא יתפסו אותם חלילה מברכים בקול או מצטרפים למניין, ובוודאי לא מזכירים את שם ה' בדף הקרב. בתודעת הפרוגרס של פורום מטכ"ל, הכלל הנאור של "איש איש באמונתו יחיה" אינו חל על דתיים. הקצין הדתי צריך להיות דתי בביתו ופרוגרסיבי בצבאו.

התקשורת הדתית מתלהבת שמקדמים קצינים עם כיפה, אך היא לא בודקת האם הם התקפיים או שהם עבדים לאלילי הפרוגרס והנאורות. יוצאים מאמרים של רבנים חשובים על שילוב ספרא וסייפא, ועל כך שאפשר להיות תלמיד חכם בצבא, קוראים לגייס את כל החרדים למלחמת המצווה, אך לא מביטים לתהליכי העומק והתודעה של הדרת הקצינים ההתקפיים והמאמינים מקבלת ההחלטות.

הסוגיה היא לא רק הקצינים המאמינים, אלא גם ההתקפיים. מי שמדבר על כיבוש רצועת עזה או מבצע חומת מגן 2 באיו"ש נחשב כמשיחי והזוי. צריך לשלוח אותו דחוף ל'טיפולי המרה' בINSS , קרן וקסנר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, הם ילמדו אותו איך מכילים ובשם איזה ערכים גלובליים צריך להלחם. מי שלא משתייך לקליקה הפרוגרסיבית - לא יקודם. כך מקבלים פורום מטכ"ל בלי 'איפכא מסתברא', שולחן עגול של קצינים בכירים שמנהל מונולוג רב משתתפים בו כולם חושבים ומדברים אותו דבר. כולם חושבים שאסור להחליף את החמאס אלא צריך להשאיר אותו מוחלש (כאילו הדמיונות שלהם שולטים על התעצמות החמאס), ושהחמאס זה "רעיון", ו"רעיון- אי אפשר לנצח" (עוד קונספציה מטופשת) ושאם ניתן לאויב הרצחני טריטוריה וכסף זה ישקיט את הרעב שלו לרצוח.

אותם אלופי פרוגרס מתקדמים אחר כך להיות באותם מכוני מחקר שהזינו אותם בניירות עמדה, וגם הם ממשיכים לכתוב ניירות עמדה. חלקם הולך לפוליטיקה, וכמובן מקבל את תפקיד הביטחוניסט, ושר הביטחון. והם ממשיכים למנות ולקדם את מי שחושב כמותם ועבר את המסלול הפרוגרסיבי שלהם. כל השאר יסומנו כ"קיצוניים".

את מעגל הקסמים הזה צריך לשבור, ראשית על ידי שבירת 'ספירלת השתיקה'. מג"דים ומח"טים צריכים להשמיע את קולם, השתיקה 'הממלכתית' שלהם לאורך השנים לא הועילה. מי ששותק אחרי מחדלי טבח שמחת תורה, מזמין את הטבח הבא. אנחנו נמשיך להתגייס ולשרת את המדינה, אך לא נשתוק על מחדלים ועל פוליטיקה מסואבת של פורום מטכ"ל, נדרוש את פיטורי האלופים האשמים (חלקם אף ישב בכלא), נדרוש משר הביטחון והרמטכ"ל שצה"ל ינתק מגע בהקדם מכל מכוני המחקר של ה6 באוקטובר.

קרן ווקסנר עבדה עם אוניברסיטת הרווארד האנטישמית במשך עשרות שנים, מישהו עשה תחקיר מה לימדו את אלופי צה"ל במקום הרקוב הזה? התודעה שספגו שם השפיעה עליהם ללא ספק.

ודבר אחרון, הציבור צריך להשמיע את קולו, ולפקח על הרמטכ"ל במינויים שלו. זה מה שעיתון "הארץ" עשה כל השנים, בזמן שהדתיים שמסרו נפשם בקרב שתקו. הקונספציות האלו מוכרחות להשתנות, ורק כך נוכל בעזרת ה' לנצח במלחמה.