כנס תורת לחימה ה-1 ההפקרות בצאלים

איך פותרים סוף סוף את בעיית הגניבות מבסיסי צה”ל בנגב? תופעת הגנבים הבדואים הפועלים ללא מפריע בדרום עליה דיווחנו עליה בהרחבה . בעבר חזרה שוב לכותרות בעקבות סרטונים בהם נראו חיילים בעימות עם גנבים בדואים שנמלטו לאחר ניסיון גניבה, והוביל גם לקיום כנס מקוון אמש (ראשון) ביוזמת ארגון ‘תורת לחימה’  העוסק בקידום ושמירה על צה”ל כצבא יהודי מנצח ומורכב מקציני מילואים. בכנס שנערך בשיתוף תנועת ‘הביטחוניסטים’ הופיעו קצינים בכירים המכירים את התופעה מקרוב וסיפרו על שורשיה ועל הדרכים לפתרון.

בין הדוברים באירוע היה האלוף במיל’ יצחק בריק, שלאחרונה סיים כהונה בת עשור כנציב קבילות החיילים, ומכיר את השטח גם מפעילותו כמייסד ‘פורום ראשי ערים ורשויות בגליל ובנגב’. “הקמתי את הפורום במטרה לעסוק בראיה מערכתית כוללת ופיתוח אזורי, ובמסגרת הזאת נחשפתי לבעיית הבדואים שרק הלכה והעמיקה מאז והפכה לאיום מרכזי”, סיפר בריק. לדבריו, “בכל שנה יש 3,000 מקרים של בניה לא-חוקית והשתלטות על אדמות, וישראל פשוט מאבדת את הנגב. אין ריבונות ואין אכיפה, התחושה היא שהמדינה פשוט מנותקת ממה שקורה שם וחוששת להתמודד, וזה בדיוק מה שקורה גם עם ההפקרות בצאלים. כלי הנשק והתחמושת שנגנבים מהבסיס מועברים לגורמים פליליים וחלקם מגיעים גם ליהודה ושומרון ומשתמשים בהם נגדנו. מישהו פה נרדם בשמירה”.

בתור דוגמה להפקרות הביא האלוף בריק מקרה בו “לפני כמה שנים במסגרת האימונים של תר”ש גדעון, לא היו לטנקים מטרות לירות בהן כי גנבו אותן. צה”ל השקיע מיליארדים במערכת שליטה ובקרה מתקדמת שהותקנה בכל טנק אבל גדודי המילואים לא הכירו אותה כי לא היו יכולים לעשות אימון כמו שצריך. יש פה פגיעה במוכנות של הצבא למלחמה. במקום להתקדם אנחנו הולכים אחורה”.

בריק המשיך ואמר כי “צה”ל איבד את היכולת לשמור על עצמו לא רק בצאלים אלא במחנות בכל רחבי הארץ. קיצצו במשך השירות של הגברים וגם בתקנים של אנשי קבע ואין מספיק חיילים שישמרו על הבסיסים”. לדבריו, “יש מדי שנה גניבות במיליארדי שקלים ואף אחד לא קם והופך את השולחן. הכל מופקר. אם הצבא לא מסוגל לשמור אז שיקים פלוגות משמר שיתנו תשובה לביזיון הזה. צריך לעשות הרבה יותר ואי אפשר להתעלם”. נקודה נוספת אותה העלה האלוף במיל’ נוגעת לפגיעה הנוצרת לדבריו בערכי צה”ל. “עומדים מולך גנבים ואתה צריך להתקשר למשטרה ולחכות לה שתגיע? זו פגיעה ברוח צה”ל ורפיסות שאין כדוגמתה. על פי המודל של רוח צה”ל החייל צריך להוות דוגמה אישית, ואם ככה מתנהגים בשטחי האימונים אז ככה יתנהגו גם במלחמה. רוח לחימה היא לא דבר שאפשר לחלק אותו בין שגרה לבין מלחמה. אם מלמדים אותך באימון לעמוד מהצד ולהיות ‘ראש קטן’ אז לא תהיה לך דבקות במשימה גם בקרב”.

על פי בריק, לכל אלה יש גם השלכות ברמת הביטחון הלאומי. “קחו למשל את מבצע ‘צוק איתן’ בו במשך 53 ימים ישראל חששה לצאת למהלך התקפי מול ארגוני הטרור בעזה, ומאז אנחנו רק מקבלים עוד ועוד סבבים של ירי טילים כשהצבא עומד מנגד”. לדבריו, “השיקול היחידי היום להפעלת הצבא הוא כמה אבדות יהיו ולא האם המשימה היא חשובה. כשאתה חושב רק על אבדות לא תנצח בשום מלחמה. החיילים מאבדים מוטיבציה, מרגישים שלא סומכים עליהם והאנשים הטובים עוזבים את הצבא. יש ירידה אדירה במוטיבציה לגיוס לקרבי, וגם המילואימניקים מרגישים מתוסכלים כי לא מאמנים אותם כראוי. הכל מתחיל מהתנהלות רופסת שהשורשים שלה נמצאים גם בצאלים”.

“מתכון לאסון”

מי שפתח את הדברים באירוע היה תא”ל במיל’ אמיר אביבי, מנכ”ל תנועת הביטחונסטים המורכבת מקצינים בכירים ומטרתה הגנה וקידום של צרכי הביטחון של ישראל. לדברי אביבי, הסרטונים מצאלים “נראים רע מאוד ופוגעים פגיעה ממשית בביטחון הלאומי ובאופן שבו אנחנו נתפסים. הם משפיעים גם על המפקדים בשטח ועל ההבנה שלהם לגבי ביצוע משימות”.

בנוגע לטענה כי הוראות הפתיחה באש אינן מספקות מול אירועי פשיעה, אמיר אביבי  אמר כי “אין שום בעיה בהוראות ואין שום בעיה חוקית. אם מדינת ישראל ומערכת הביטחון יחליטו שהן רוצות לטפל באמת בבעיה כל החוקים עומדים לרשותן”. לדבריו, הבעיה העיקרית בהקשר הזה נמצאת ב”תופעה שהפכה להיות רווחת במערכת שרק מנסה לקנות שקט בכל הגזרות ובכל מיני דרכים. מצד אחד יש בזה מן ההיגיון כשהמדינה והכלכלה פועלת בשגרה וצומחת, אבל יש כאן גם מלכוד כי כשאנחנו מתעלמים מכל מיני בעיות בגלל חשש מעימות הן עשויות להפוך לכדור שלג שיהיה קשה לעצור”.

אביבי גם סיפר מניסיונו האישי בפיקוד על חטיבה בגבול מצרים. “הגעתי לגזרה שהיו בה אינספור אירועים והברחות, וגיליתי שבמשך עשור קודם לכן אף אחד לא חשב להפעיל את הנהלים למעצר חשוד. ההוראות קיימות והן מאפשרות לעצור חדירה מן הגבול בירי אבל פשוט לא פעלו לפיהן. החלטתי שאנחנו מתחילים לפעול והכשרנו את החיילים בהתאם, וכל שבוע ניהלנו אירועי ירי בדיוק לפי הפקודות. הכל תוחקר באופן מסודר ולא הייתה עם זה שום בעיה. מי שאומר שיש בעיה עם ההוראות פשוט לא קרא אותן”.

לדבריו, הבעיה היא אחרת והיא קשורה ל”אחריות המפקדים ולמקצועיות שלהם. כמו שזה נראה כרגע המפקדים בצאלים פשוט לא מבינים ששמירה על הציוד היא חלק מהמשימה שלהם או שהם פוחדים לקחת אחריות. מדובר בבסיס מאוד עסוק שעורך אימונים בהיקפים אדירים והוא חייב להבין שיש לו בנוסף גם משימת ביטחון שוטף שפשוט צריך לטפל בה בנחישות ותוך שיתוף פעולה עם המשטרה והשב”כ. אנשי השב”כ והמשטרה מכירים את השטח ואת הנפשות הפועלות והם יודעים לטפל במקרה הצורך, וגם בתי המשפט צריכים לעמוד על כך שמחילים את החוק”.

עוד הסביר אביבי כי חוסר המשילות בנגב והחיבור המתחזק בין הבדואים לפלסטינים ביו”ש ועזה הוא “מתכון לאסון למדינת ישראל וגם לבדואים עצמם. יש הרבה אזרחים בדואים נורמטיביים אבל כשהחברה כולה מתדרדרת לפשע צריך לשים לה גבולות. אם מישהו יחדור לקריה אנחנו יודעים איך האירוע הסתיים, אז מה שונה בסיס צאלים מבסיס הקריה? מבחינתי פגיעה בצבא היא שבירה של כללי המשחק ואנחנו לא שמים את הגבול הזה. גם הבדואים צריכים להבין שיש דברים שאנחנו לא מעלימים מהם עין כי כשדורכים על חייל בצה”ל דורכים על כל ישראל”. אביבי סיכם והדגיש כי הוא לא בא בטענות לחייל המילואים עצמו: “אם לא מתדרכים אותו כמו שצריך והוא לא מקבל גיבוי אז זאת בעיה. הטיפול פה צריך להתחיל מהחלטה על מדיניות שלא קורית וזה חמור מאוד. אני מצפה משר הביטחון, מהרמטכ”ל ומשאר והמפקדים לעשות את זה כי שמפחד מחיכוך בסוף ישלם מחיר כבד”.

מצב מורכב

דובר נוסף באירוע היה סא”ל במיל’ מוריס הירש, אשר שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית וכיום חבר בתנועת ‘הביטחוניסטים’ אשר הסביר את הפן המשפטי של הבעיה. לדבריו, “הנושא של הגנת הבסיסים בדרום הוא נושא מוכר, אבל להאשים רק את הפרקליטות במצב זה פשוט לא נכון. הבעיות שקיימות עם הוראות הפתיחה באש לא נוגעות לפרקליטות הצבאית אלא קשורות ליכולת של המפקדים בשטח להעביר את ההנחיות לחיילים”.

על פי הירש השאלה המרכזית שנוגעת לסמכויות חיילי צהל בתוך מדינת ישראל היא “עד כמה מדינה דמוקרטית רוצה לתת לצבא סמכויות כלפי אזרחים. במדינה תקינה חיילים היעוד של החילים הוא התמודדות עם האויב מבחוץ, ותפקיד המשטרה לטפל בבעיות הפנים. בישראל יש בעיה באזורי הספר שבהם הנוכחות המשטרתית נמוכה יותר ונוצרים שם חיכוכים, והשאלה היא מה צריך להיות המיקוד של הצבא בבעיות האלה”. הירש הסביר כי הוראות הפתיחה באש נקבעות על ידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, בתהליך של דין ודברים עם הצבא והמשטרה והוסיף: “אם הצבא לא בא ואומר שיש לו בעיה מסוימת ויש סמכויות אחרות שצריכות להיות לחיילים בבסיסים בדרום, אז הפרקליטות לא תמציא בעצמה הוראות חדשות”.

עוד הסביר עו”ד הירש כי “באופן כללי ההנחיות של שימוש בנשק מול אזרחים בתוך המדינה הן מצומצמות וככה צריך להיות, אבל כמובן שבהגנה על הגבול ובהגנה על בסיסים יש דגשים אחרים”. לדבריו, “לא יכול להיות שחייל יביט מהצד כאשר מתבצעת עברה, וזו חובתו האזרחית והצבאית למנוע אותה. יש לצה”ל סמכויות בחוק לפתוח בירי במקרה של חדירה לבסיס או לבצע מעצר באזור ההיקפי, אבל חלק מהמפקדים בשטח מחליטים לא להשתמש בהן. מבחינה משפטית הסמכות קיימת אבל הקביעות הפיקודיות אומרות לחיילים לא להשתמש בה כי הרבה פעמים אין בה תועלת. מה זה יעזור אם נביא עצור למשטרה ואחרי חמש דקות הוא משתחרר?”.

בהקשר הזה הוסיף הירש כי “חייב להיות פה סנכרון בין הרשויות ויש דברים שהם לא בסמכות ואחריות הצבא. במשך הרבה שנים אזורי הספר לא זכו לטיפול מספיק ולהשקעת משאבים מצד המשרד לביטחון פנים, והוא זה שאמור לקחת אחריות כאן. יחד עם זאת, באזורים שבהם אין משטרה צריך להקנות סמכויות לחיילים להגן על הבסיסים. לא יכול להיות שצבא לא יודע לשמור על הציוד שלו. קשה לי מאוד לקבל שזה קורה. החיילים צרכים להכיר את הסמכויות שלהם ולקבל הדרכה, והלבין שכשאדם נכנס לשטח צבאי החייל מוסמך להרחיק אותו”.

לגבי השאלה של ירי בגנבים בשטחי אימון, הירש אמר כי “החוק לא מתיר להרוג אדם באירוע של גניבת מתכת ואני חושב שלא נכון להרוג במקרה כזה. באירוע של גניבת נשק או תחמושת המצב יותר מורכב, ואכן ההנחיות מאפשרות פגיעה באדם שמבצע פשע ביטחוני מסוכן. בכל מקרה אני סבור שחייל לא אמור להפעיל נשק קטלני כלפי אזרח. זה נכון גם לבסיס צאלים וגם לשטחי האימונים”.

מנטליות של חוק

ח”כ בצלאל סמוטריץ’, מייסד תנועת ‘רגבים’ העוסקת בין השאר בסוגיית הריבונות בנגב, סיכם את הערב ודיבר על ההקשרים הרחבים יותר של התופעה. “הנקודה המרכזית שצריך להבין היא שהאירוע בצאלים הוא רק חלק קטן בתוך המכלול של אובדן המשילות בנגב. זה נושא שאנחנו מדברים כבר הרבה שנים: אם הריבונות לא נאכפת אז היא לא באמת קיימת. זה מתחיל מבניה בלתי-חוקית והשתלטות על קרקעות, חוסר אכיפה של רשויות המס וכמובן בפשיעה. פשוט אין חוק והמצב הולך ומחריף”.

ח”כ סמוטריץ’ מזהה בשנים האחרונות שינוי מדאיג נוסף בקרב החברה הדואית בנגב. “אם בעבר האוכלוסייה הייתה בעיקר חילונית, היום יש בשטח פעולה מאוד אינטנסיבית של התנועה האסלאמית ורוב האוכלוסייה הפכה לדתית. גם השיח עבר מפשיעה כלכלית לפשיעה לאומנית. לכן גם הקונפליקט מול מדינת ישראל נע בשני צירים מרכזיים: יש את הציר האזרחי שאפשר להתמקד בו ולפתור אותו, ויש את הציר הלאומני-דתי שיהיה קשה מאוד לפתור ואולי בלתי אפשרי.

בנוגע לניסיונות הפתרון, סמוטריץ’ אומר כי “מדינת ישראל פעם אחר פעם נצמדת לסכסוך הקרקעי ותולה את יתר הפתרונות בפתרון הזה. לדעתי זו טעות בסיסית כי נושא הקרקעות הוא לאומי בשורשיו ולכן לא פתיר. הטענה של הבדואים היא שהם כאן לפנינו ולכן הקרקע שייכת להם. זה שיח שאין לו פתרון ממשי ולכן כל עוד נתנה את יתר הסוגיות בפתרון בעיית הקרקע אז נשאר במבוי סתום”.

לצד זאת, ח”כ סמוטריץ’ מצביע על מספר סוגיות רוחב בהן המדינה יכולה לטפל. “את סכסוכי הקרקע צריך לפתור בהליך אזרחי בבית המשפט, אבל זה חייב להגיע יחד עם הסדרים רחבים לנרמול החיים האזרחיים ואכיפת חוק משמעותית בכל התחומים. לא יתכן שנגד שאנחנו לא אוכפים את החוק על עבירות בניה או על פוליגמיה, אבל כן רוצים לאכוף אותו על הגניבות בצאלים. אם רוצים להחיל מנטליות אמיתית של שמירת חוק והסדר ואכיפה היא צריכה להיות בכל הנושאים וללא פשרות. רק אחרי שתיווצר הבנה כזו יהיה אפשר לדבר על פתרונות”.

לקריאת כתבה על הכנס באתר 'מידה'- לחץ כאן 

לצפייה בהקלטה של הכנס - לחץ כאן .