למה יעקב הצדיק מרמה את עשיו? אקטואליה לימינו

 

בפרשת תולדות מסופר על התאומים יעקב ועשיו, שמסמלים מאבק היסטורי קוסמי שנערך עד היום בין עם ישראל למלכות אדום.

מצד אחד מסופר על יעקב אבינו שהוא איש תם יושב אוהלים, עסוק בלימוד בבית המדרש של שם ועבר. ומצד שני התורה מפרטת איך הוא מנצל את החולשה של אחיו עשיו שמגיע עייף מהשדה, ויעקב מציע לו ארוחה של נזיד עדשים תמורת מכירת הבכורה.

בכך לא די. לאחר מכן, יעקב גם מרמה את אביו יצחק ולוקח לעשיו את הברכה שמגיעה לו.

נשאלת השאלה, איפה אהבת האחים? איפה ״ואהבת לרעך כמוך״? מדוע יעקב הצדיק מתנהג בצורה כזו, האם כך ראוי לאח להתנהג מול אחיו?

את השאלה הנוקבת הזו שואל רבי יצחק עראמה זצ״ל המכונה ׳בעל העקידה״ ושואל ״ואיה תמימותו אשר נאמר עליו ׳ויעקב איש תם׳?״

ראשית, יש להסביר שמטרת יעקב בהשתדלות להשיג את הבכורה והברכה לא הייתה בשביל נכסים או רווח אישי. משמעות הבכורה היא רוחנית נצחית, היא מסמלת את המשך תפקיד האבות אברהם ויצחק, לייסד אומה שקוראת בשם ה׳ ומתקנת את העולם כולו. לאומה הזו תהיה ממלכה, מדינה ובית מקדש.

כשיעקב ראה את האישיות הרעה של עשיו, הוא הבין שהאדם הרע הזה לא יכול לקחת את האחריות והתפקיד הזה על עצמו. ואכן יעקב צדק. התורה מספרת שאחרי שעשיו אכל את נזיד העדשים, הוא בז לבכורה, הוא כלל לא רצה אותה. הברכות הרוחניות כמובן תלויות בבכורה. אם אדם בז לתפקיד הרוחני שלו, הוא לא יכול גם לקבל את הברכות, שכל מטרתן היא למען התפקיד הלאומי והעולמי.

אך עדיין נשאלת השאלה, איפה ״ואהבת לרעך כמוך״? הרי מדובר באח שלו ממש, ואיך זה מסתדר עם ההדרכה הזו שהיא כלל גדול בתורה? זה בסדר גמור שאדם דואג לרוחניות של עצמו, אך מה עושים כאשר זה בא על חשבון פגיעה בזולת, והרי נאמר "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"?

בעל העקידה מביא את דברי הפילוסוף אריסטו, וקובע שהם מתאימים לדעת התורה. אריסטו אמר שהאוהב צריך לחפוץ בחיי אוהבו כחיי עצמו, ושירצה לעשות לחבירו את הטובות שהוא רוצה לעשות לעצמו. וכאן אריסטו שאל: איך זה יכול להיות שאדם יאהב את הרע? אם אדם לצורך העניין אוהב לקחת סמים שמזיקים לגוף, אז צריך לתת לו? זה ״ואהבת לרעך כמוך״?

והוא מסביר: הכוונה בביטוי ״לאהוב כחיי עצמו״ - היא לחלק השכלי של האדם, שזוהי עצמיות האדם. זו גם הכוונה במילה  ״כמוך״, כלומר, כמו החלק הנצחי שבך, הנשמה שלך (לכן הפסוק מסתיים ב"אני ה' ", כך מסביר המהר"ל מפראג). לכן, גם כשאדם אוהב את עצמו, והוא מזיק לעצמו ולחלק הנשמתי שלו, זה לא נקרא אהבה. כך גם לחבירו. על אחת כמה וכמה אם חבירו הופך מאדם טוב לרע, ומזלזל בעצמו, לא צריך לסייע לו לזלזל בעצמו, אלא לסייע לו לחזור למוטב. לכן, אחרי מעשיו הרעים של עשיו הרשע, מצווה גדולה לקחת ממנו את הבכורה ואת הברכה, כי כאשר היא תהיה אצל יעקב אבינו היא תביא תועלת לעם ישראל ולעולם. זה לא עניין פרטי ואישי, אלא ציבורי היסטורי.

גם בימינו יש כל מיני אנשים שהיו בתפקידי מפתח ובטוחים שהמדינה של אבא שלהם וסבא שלהם. אך האנשים האלו כבר מזמן שכחו את טובת עם ישראל ומסורת ישראל, ולא אכפת להם לקרוא לסרבנות ופגיעה בביטחון מדינת ישראל, משום שלדעתם, אם הם לא שולטים במדינה - המדינה לא שווה כלום. מצווה גדולה להעיף את האנשים האלו מתפקידי המפתח, ואין בזה שום בעיה של ״ואהבת לרעך כמוך״, אלא להפך, זו האהבה והדאגה הגדולה ביותר לכלל ישראל, כי האנשים האלו לא מיטיבים עם עם ישראל אלא מזיקים לו. ואהבת לרעך - כמוך זה לדאוג ליהודים שניזוקים מהם. שזהו רוב העם.

לפעמים אנשים עם תפיסה דתית מצומצמת בוחנים סוגיות ציבוריות במבט פרטני. הם עסוקים בחשש שלהם משנאה אישית כלפי אנשים מסויימים, ולכן הם נותנים להם להישאר בתפקידי מפתח ולהשפיע על מדיניות ציבורית. הם נפגשים עם ארגונים רעים שמעודדים סרבנות והולכים למחאות עם אנשים שקוראים לעצור את המלחמה ובזים לממשלה. הכל בגלל המבט הפרטני האישי שלהם של ״ואהבת לרעך כמוך״.

מה עם הציבור שנפגע מאותם עבריינים? כלפיו אין מצווה ״ואהבת לרעך כמוך״? גינוי הפושעים והעבריינים זוהי המצווה כאן, גם אם הם היו בתפקידי מפתח במערכת הביטחון. הם איבדו את הבכורה שלהם ובזו לה, ויש לעשות הכל בדרכים דמוקרטיות כדי להשתדל להחליף אותם, בדיוק כמו שיעקב אבינו קנה את הבכורה מעשיו. הוא לא נח על זרי הדפנה וציפה לנס, כי הייתה לו אחריות לאומית והוא אהב את הטוב ושנא את הרע.

עלינו לפקוח את העיניים, להבדיל בין טוב לרע, לחפוץ שלעם ישראל כולו יהיה טוב ולא רק לאליטה אלימה.

יש להשתדל גם להכנס ולהכניס אנשים ראויים לתפקידי מפתח כדי להוסיף טוב לעם ישראל, גם אם יהיו כמה בכירים שיכעסו על זה. הם בזו לבכורה ולכן הם איבדו את הזכות להנהיג. כך נמשיך את דרכו של יעקב אבינו, שנקרא בשם "ישראל".

הכותב הוא יו"ר ארגון תורת לחימה