בית המקדש נחרב בגלל קמפיין פרוגרסיבי

במוצאי שבת נציין את ט׳ באב, בו אנו אבלים על חורבן שני בתי המקדש. בית המקדש הראשון נחרב על ידי הבבלים, ובית המקדש השני נחרב על ידי הרומאים. אך חז״ל מגלים לנו שלא באמת הם החריבו את בית המקדש, אלא אנחנו החרבנו אותו על ידי החטאים שלנו. כי אם לא היינו חוטאים בעבירות חמורות ולא היינו מפולגים בתוכנו, האויב לא היה יכול לנצח אותנו.

הרמב״ם מסביר באגרת לחכמי מרשילייה בצרפת את הסיבה לחורבן בית ראשון: ״וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם״.

 

כלומר, בתקופת בית ראשון במקום לאמן את הצבא להתכונן למלחמה, הדרג הצבאי והמדיני עסקו באסטרולוגיה. זו הייתה העבודה הזרה של פעם, היום זה משבר האקלים, שוויון מגדרי וזכויות המדוכאים. ברגע שראשי המדינה והצבא עסוקים בהבלים, האויב מבין שזה הזמן הכי טוב לתקוף.

הרב קוק זצ״ל מסביר את דברי הרמב״ם מדוע העיסוק באסטרולוגיה גרם לחורבן בית המקדש וגלות: ״כשזנח ישראל טוב, כשנאבד ממנו ערכו העצמי, ולא הכיר את יתרונו, עד אשר זנה אחרי אלהי נכר הארץ, נאבד ממנו גם כן דעת ערכו״, כלומר, הבעיה התחילה בזה ששכחנו את הערך העצמי שלנו, שכחנו מי אנחנו. עם שלא מכיר את ערכו ויתרונו, הוא בבעיה גדולה. ״ואבותינו אלה, אשר בימי עוזם וגבורתם הפוליטית עזבו את צור ישעם והלכו אחרי ההבל ויהבלו, כיון שנתעלם מהם ערכה הפנימי של כללות האומה "לא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכבוש ארצות", כי נטל מהם זיו החיים האידיאלי, המחיה את האומה ואוזרה בגבורה, ונתעלמה מהם המטרה המוסרית הגבוהה הנמצאת בגדולתם של ישראל בעולם״. כשעם ישראל לא מכיר את אוצר החיים שלנו והוא מנותק מהשורשים שלו, הוא כמו עץ בלי שורשים - אפשר להפיל אותו בקלות. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אז המטרה המוסרית שלנו נעלמת וכך גם הגבורה הלאומית שלנו. האידאליים של עם ישראל יונקים מהקב״ה, התורה ומסורת ישראל. ברגע שאנחנו מתנתקים מהם, הערך הלאומי שלנו אובד ואנחנו מפסידים חלילה, עד כדי חורבן המקדש וגלות שהיא למעשה חורבן המדינה כולה.

 

הדרך היחידה לנצח את עם ישראל היא להשכיח ממנו את מעלתו וערכו, שיחשוב שהוא קטן ושפל, לא מוסרי. בימינו כל מוקדי התודעה של השמאל עמלים בהסברה רחבה לשכנע כמה אנחנו רעים, ולא מוסריים, שאנחנו נמצאים במדרון חלקלק שבו אנחנו יכולים להיות נאצים, ולעשות ג׳ינוסייד ו"הרעבה" לעזה. השנאה העצמית והלאומית של האנשים האלו גורמת להם לפעול נגד כל מה שיהודי ולאומי.

נשאלת השאלה: איך צריך להתייחס אל האנשים האלו? את הגישה והיחס אפשר ללמוד מהרב קוק זצ״ל.

בשנת התרצ״ג (1932) איתמר בן אב״י, בנו של אליעזר בן יהודה פרסם מאמר בעיתון שלו ״דואר היום״, במאמר נטען בין היתר כי אשמת היהודים במלחמות המקרא הייתה בגללם: "כי אנחנו הננו האשמים, על פי הרוב, במלחמותיהם נגדנו, תמיד התערצנו אליהם לבלי די ונעש בהם שפטים... מתוך אדיקות מיותרה הכרזנו כי עד דור עשירי לא יוכל מואבי או עמוני להתקבל בקרבנו...". הדברים הגיעו לרב הראשי של ארץ ישראל דאז, הרב אברהם יצחק קוק זצ״ל שכידוע היה אוהב ישראל גדול מאוד. אך הרב קוק לא הזמין אותו לשיחת קירוב של קפה ומאפה, הוא לא חיפש את הכוונות הטובות שלו ולא ניסה ללקט ניצוצות מהמאמר, הוא אפילו לא ניסה לרומם את נקודת האמת. הוא פשוט הוציא כרוז תחת הכותרת ״מחאה פומבית״ וחתם את דבריו במילים ״והנני מכריז בזה את מחאתי הפומבית נגד פה דובר נבלה ואומר לו דיך, סתום פיך!״.

מדוע הרב קוק שאמר שהצדיקים הטהורים אינם קובלים אלא מוסיפים טוב, הוציא מחאה כל כך חריפה ובוטה?
כי יש דעות שהן הרסניות לאומה, דעות רקובות שאם הן יתפסו במוחותיהם וליבותיהם של היהודים, הן עלולות להשכיח מאיתנו את יתרונו של עם ישראל, הם הופכים אותנו להיות רעים ולא מוסריים, וזהו המתכון הבדוק לחורבן וגלות. חופש הביטוי הוא לא הערך הכי גדול ביהדות. כמו שאם יגידו כל הזמן לאדם כמה הוא רע וכל מה שהוא עושה זה רע, זה יגרום לו להתאבד, כך בדיוק העיתונאים ואנשי האקדמיה שכותבים את כל המאמרים האלו שמסבירים כמה אנחנו רעים ולא מוסריים (וכמובן, העזתים הם הקורבנות המסכנים, חסרי הישע). על העיתונאים האלו לא צריך ללמד זכות, יש למחות נגדם בכל התוקף ולהפריך את השקרים שלהם שגורמים לנו נזק בינלאומי ומנסים לפורר אותנו מבפנים שנאבד את צדקת דרכנו. יש דעות שפשוט צריך להקיא מתוכנו, כמו ארס שכל דקה שהוא נמצא בגוף הוא ממית אותו.

בית המקדש יבנה רק אחרי שנכיר בערך העצמי שלנו, שנתבונן בהשגחה האלוהית שלנו ונכבד את אוצרות הרוח שלנו, כאשר התרבות הישראלית תתעצב על פי מקורות היהדות כך גם תהיה אחדות אמיתית בתוכנו, עם זהות יהודית שורשית, וכך בעזרת ה׳ ננצח את כל אויבינו.